דמייני את זה: את בעבודה, מלהטטת ביותר משימות מאשר אמן קרקס על קפאין, מנסה למצוא את האיזון המושלם בין פרודוקטיביות ושמירה על שפיותך. זה כמו ללכת על חבל דק, אלא שהחבל הדק בוער.
כשאת מנווטת במבוך הפגישות, הדד-ליינים והאימיילים האינסופיים וברקע יש את התור לקלינאית תקשורת לקטנה וקניית בגדים לעונה שבפתח, את מתחיל לתהות אם איזון בין עבודה לחיים הוא רק מיתוס, כמו חדי קרן או יום שקט באופן ספייס.
אבל אל תפחדי, שכן בתוך הכאוס והקפה שנשפך, יש תקווה למצוא את שיווי המשקל החמקמק הזה. אז לבשי את שכמיית גיבורי העל שלך(או סתם חולצה שהגיוני ללבוש) והתכונני לחקור את הנושא ולמצוא את הפתרון המדויק לך. אחרי הכל, אם החיים נותנים לך לימונים, פשוט תוסיפי אותם למים שלך והעמידי פנים שזה משקה ניקוי רעלים.
עם יד על הלב, כמה מאיתנו לא מרגישות עייפות ואפילו תשישות רק כדי לצליח להתמודד עם שתי המערכות? מערכת המשפחה ומערכת העבודה.
אם היפותטית הייתה לנו אפשרות ללכת לבנק לקחת אנרגיה וזמן אפילו בריביות גבוהות האם היינו לוקחות? מכיוון שהתשובה היא ככל הנראה כן. ומכיוון שאין בנק כזה, לפחות בינתיים. איך נפתור את המתח הנוצר בנסיון למלא את דרישות שתי המערכות?
בממשק בין שתי המערכות יש תהליכים שמעצבים את החוויה שלנו. ישנן חוויות טובות ופחות.
דוגמא לחוויה טובה: העשרה – אנו מעבירים ממערכת אחת לשניה ידע או מיומנות לדוגמא מיומנות של “משא ומתן” בעבודה ניתן להעביר לבית מול שותפי התפקיד כמו בן הזוג והילדים. והרי מהם מערכות יחסים טובה אם לא משא ומתן פורה? עוד דברים טובים שניתן להעביר בין המערכות הם אנרגיות טובות – במערכת אחת שגולשת ממערכת אחת לשניה ומיטיבה איתה. כשטוב לי בבית אני מגיעה לעבודה עם טעונה באנרגיה. גם הרגשות טובות ניתן להעביר. וכן ערכים – ערכים של שותפות או הדדיות.
לצד תהליכים של העשרה, בממשק בין בית לעבודה יש גם תהליכים שמעצבים את החוויות שלנו לא לטובה, אחד מהם הוא קונפליקט התפקידים. קונפליקט התפקידים גורם למתח רב מכיוון שהמשאבים שלנו מוגבלים. ומאידך דרישות המערכות האלו הן דרישות חמדניות. וכשהדרישות האלה מלוות אותנו באופן תמידי לאורך חיינו אנחנו נחווה הידלדלות של משאבים וחוויה של מתח שנקרא: קונפליקט תפקידים.
קונפליקט עבודה-משפחה יש שני סוגים: האחד “משפחה-עבודה” שדרישות המשפחה גולשות לתוך העבודה – לדוגמא בצורה של שיחות טלפון מהבית והשני “עבודה-משפחה” מעסיקים וקולטות מעסיקים אותנו בבעיות בלתי פתורות מזירת העבודה. עבודה-משפחה עוצמתי יותר ממשפחה-עבודה. כיוון שמערכת המשפחה היא גמישה יותר, מערכת העבודה נוקשה ופורמלית יותר ולכן אנחנו נאלצים לדחות את דרישות המשפחה, מה שיוצר מתח.
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להפחית את המתח באיזון-בית-עבודה?
יש חוקר בשם הול שלקח מדגם של 6000 נשים, הן ענו בצורה חופשית איך הן מנסות לפתור את המתח. במחקר של הול התקבצו לידי כמה אשכולות של שיטות:
- רה-ארגון: לא משנים מאומה, רק מארגנים.
- אסטרטגיות קוגנטיביות: משנים תפיסות, בסוף קונפליקט התפקידים זו חוויה סובייקטיבית, כלומר מתרחשת בראש שלנו.
- התנהגות: שיטות מגוונות כיצד לארגן התנהגות על מנת להפחית מתח.
מה מצוי בכל אחת מהאשכולות?
אשכול רה-ארגון
- הבאה למודעות שותפי התפקיד(בן זוג, ילדים, בוס) שקשה לנו, שהמשאבים שלנו מדלדלים ולכן להתחשב בנו.
- משא ומתן- עם שותפי התפקיד – זו גישה פעילה יותר.
- שיטת העימות – משתמשים באיומים(אני ממש פחות ממליצה).
- אלימינציה – סינון או הרחקה – של חלק מהתפקידים – במשך השנים לקחנו על עצמנו מה שלא שייך לנו אז להתחיל לסנן.
- בקשת עזרה או קניית העזרה – לקנות אוכל מוכן או בעבודה להאציל סמכויות. זו שיטה יעילה, אבל הרבה לא ייאמצו אותה, חלק לא מיומנים לבקש תמיכה, אחרים חונכנו לעשות הכל לבד או שאנחנו לא סומכים על השותפים אנחנו חושבים שרק אנחנו יודעים ליישם הכי טוב.
פה אני חייבת להוסיף שחשוב לוודא בקניית עזרה שהרכישה מקילה עלינו ולא להפך. לדוגמא רובוט לשטיפת בית, אם הוא לא מחליף את שטיפת הבית, הוא מחזיק מקסימום שנתיים וכדי לממן אותו תצטרכי לעבוד 40-50 שעות נוספות, האם הוא הקל עלייך או הכביד עלייך?
אשכול האסטרטגיות הקוגנטיביות – פה נשנה רק את התפיסה שלנו.
- ההדרת המציאות – ניתן דגש על הטוב ולא הקושי.
- ראיה של המצב הקשה כזמני – נניח הורים לילדים קטנים.
- בחירת קבוצת התייחסות אחרת – השוואתינו לאנשים אחרים, נבחר את המתקשים מאיתנו והחוויה שלנו תהיה טובה יותר.
- הורדת סף הציפיות – מחליטים שבתקופה מסוימת שקשה לנו נהיה טובים ולא מצוינים.
- ראיית הכלל – לקבל את ההנחה הרווחת שבתקופה שלנו אנחנו צריכים לזרום עם חווית הקונפליקט כדי להצליח בעידן שלנו. והיא חלק בלתי נמנע.
- מתן סדר עדיפויות לשתי הזירות – סדר עדיפות קבוע או ברוטציה. אבל צריכים להיות שלמים שזה סדר העדיפויות הנכון.
אשכול ההתנהגות
- להתייעל – להפריד מטלות, לשמור על סדר וארגון, למזג מטלות.
- ניהול זמן – למשל להימנע מגזלני זמן(כן, את יודעת מהם..) אורח לא צפוי, שיחת טלפון, מחשבות מטרידות.
- עבודה קשה – לעיתים אין מנוס לגייס כוחות חבויים. זו שיטה יעילה אבל לא לטווח ארוך.
- אקטיביזם – נשנה מודעות בקרב מעסיקים שיגלו התנהגות ארגונית שמתאימה למשפחה ונראה בזה שליחות.
בנוסף ואף חשוב יותר, מעסיקים צריכים לפתח גישה ידידותית למשפחה, מכיוון שכמה שלא נהיה יעילות אם זרם הדרישות יהיה בלתי פוסק, יהיה קשה להדוף את קונפיקט מסוג עבודה-משפחה.
מאז הקורונה, הרבה משרדים עברו לעבודה מהבית, אצלי זה היה היברידי גם קודם, ולכן יש יותר נקודות ממשק בין הבית לעבודה, ויש גם מודעות. אבל! לא הרבה מודעות לעבודות כמורה, מרפה בעיסוק. שיש בעבודה אלמנט של “שליחות” יש הרבה פעמים דרישות של המעסיקים בגלל השליחות שמצפים להתנדבות.
בהייטק זה אמנם לא תמיד נח שמבקשים ממך לעבוד בערב, אבל את ללא ספק תתוגמלי, מורות הולכות לאסיפות הורים, גננות ומרפאות בעיסוק עונות לטלפונים בערב לעיתים ללא תגמול. ואת זה מעסיקים חייבים להבין ששליחות זה לא במקום תגמול ולא להכביד על מורות לחינם, זה יגרום לשחיקה ולא יעיל בטווח ארוך לאף אחד.
נסיים בנימה אופטימית מי שיאמץ נקודת מבט גמישה, זאת אומרת הצליחו לתמרן ואמצו אסטרטגיה נכונה לתקופה ולהקשר המסוים, הצליחו להדוף קונפליקטים בין העבודה למשפחה. וזה הוכח מחקרית.
מה האסטרטגיה שאת מתכננת ליישם?